פסק-דין בתיק ה"פ 23215-01-12

              מבוא

1.         תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו מלוא זכויותיו של המשיב 9, דן שנייד, בעלה לשעבר של המבקשת (להלן:"משיב 9"), בבית המגורים הנמצא ברח' הכהנים 60 בהוד השרון, הידוע כחלק מחלקה 654 בגוש 6442 (להלן: "בית המגורים" או "הבית"), הינן בבעלות המבקשת, החל מיום 3.7.08, בהתאם לפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש 31400/08, מיום 3.7.08, במסגרתו אושר הסכם שלום בית ולחלופין גירושין (להלן: "הסכם הגירושין"), שנחתם ביום 30.6.08, בין המבקשת למשיב 9.

2.         המבקשת עותרת להצהיר כי זכויותיה במחצית בית המגורים, הרשומה כיום ע"ש משיב 9, קודמות בזמן וגוברות על הזכויות הנטענות ע"י כלל המשיבים בתובענה ואשר  בגינן  רשומות הערת אזהרה ועיקולים בלשכת רשום המקרקעין.

לפיכך עותרת המבקשת להורות ללשכת רישום המקרקעין, לרשום את זכויותיה כבעלים של בית המגורים בשלמותו ולמחוק כל הערת אזהרה או עיקול הרשומים כיום על זכויות המשיב 9, למעט זכויותיהם של המשיבים  2, 3, 4 ו-5.

כפועל יוצא מהצהרה לפיה המבקשת הינה בעלת מלוא הזכויות בבית המגורים, עותרת המבקשת להצהיר כי הינה זכאית לקבל את מלוא התמורה ממכירת בית המגורים, באמצעות כונסת הנכסים, עו"ד אורית גדיש גלבוע, וזאת בניכוי הסכומים שיש לשלם למשיבים 2, 3 ו-5.

             טענות המבקשת

3.         המבקשת טוענת כי יחסיה עם המשיב 9, עלו על שרטון זמן רב לפני הקריסה הכלכלית, לפיכך חתמו ביום 30.6.08, על הסכם גירושין שאושר ביום 3.7.08, על ידי בית המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק דין. המבקשת ציינה בתצהירה ובעדותה כי בעת שחתמה על הסכם הגירושין, לא ידעה כי קיים חשש כלשהוא לקריסתו הכלכלית של המשיב 9, שכן ערב המשבר בחיי הנישואין, חיו בני המשפחה ברווחה כלכלית והמבקשת לא חשדה בדבר. המבקשת טוענת כי הסכם הגירושין נערך בתום לב וכי העברת מחצית הזכויות בבית המגורים לבעלותה, לא נעשתה ללא תמורה שהרי המבקשת ויתרה על זכויותיה בחברה שהיא והמשיב 9 היו בעלי מניותיה ואשר נמכרה לחברה אמריקאית במיליוני דולרים.

4.         המבקשת מציינת כי המשיב 9, ירד מנכסיו ויצא את הארץ, לבלי שוב, תוך שהוא מותיר אותה ואת ארבעת ילדיהם המשותפים כשהם חסרי כל ונדרשים  להתמודד עם חובות של מיליוני שקלים.

המבקשת מוסיפה  וטוענת כי רק בדיעבד התברר לה שהמשיב 9, נמנע מלפעול על פי הסכם הגירושין ולא דאג להעברת זכויותיו בבית המגורים לבעלותה.

5.         המבקשת טוענת כי הינה זכאית להרשם כבעלת מלוא זכויות הבעלות בבית המגורים, מכח הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ולחלופין, מכח "זכויות מן היושר" הנובעות מהסכם הגירושין. המקשת מסתמכת בטענתה זו על ההלכה שנפסקה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (1999) (להלן:"פרשת אהרונוב").

לטענת המבקשת, העיקולים והערת האזהרה, נרשמו לאחר המועד בו ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ועל כן זכויות המבקשת קודמות בזמן ומהוות זכויות קנייניות או מעין קנייניות, הגוברות על העיקולים והערת האזהרה.

אשר להערת האזהרה הרשומה לטובת המשיבה 1, גן שמואל מזון בע"מ (להלן: " גן שמואל"), טוענת המבקשת כי הינה בטלה  (void) ויש להורות על מחיקתה.

              דיון

6.         אדון תחילה בסוגיית תוקף הערת האזהרה שנרשמה לטובת גן שמואל אך קודם לכן, יש להבהיר את מעמדו של המשיב 9, בהליכים דנן.

7.         בפתח ישיבת ההוכחות מיום 16.4.12, הצהיר ב"כ המבקשת כי לא בוצעה מסירה כדין של התובענה למשיב 9 אם כי המבקשת שלחה לו במייל את התובענה.

יצויין כי המבקשת לא ביקשה לבצע המצאה אל מחוץ לתחום, למשיב 9.

בהעדר המצאה כדין, הוריתי על מחיקת התובענה כנגד המשיב 9 וציינתי בהחלטתי כי שמורה לצדדים כל טענה בעניין התוצאות הנובעות ממחיקת התובענה כנגד המשיב 9 והשפעתה על הסעדים המבוקשים בתובענה (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת 16.4.12).

             תוקף הערת האזהרה

8.         ביום 25.11.07, נרשמה לטובת גן שמואל, הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין התשכ"ט- 1969 (להלן:"חוק המקרקעין"), על חלקו של משיב 9, בבעלות על בית המגורים.